רבינו האור החיים הקדוש מבאר על פי מה שאמר דוד המלך עליו השלום בספר תהלים 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, ותשא בריתי עלי פיך'. כלומר, שאין להקדוש ברוך הוא רצון בתורה ובמצוות שעושים הרשעים, אלא אדרבה הם מתועבים בעיני ה'.

ולכן נצטוו עם ישראל במעמד הר סיני לשוב בתשובה לפני קבלת התורה, וכמו שנאמר 'וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ' ודרשו חכמינו שכל מקום שנאמר 'ועתה' הכוונה לעשיית תשובה. שלפני שעם ישראל באים לשמוע ולקבל את התורה והמצוות, עליהם לקיים מצוות תשובה הרמוזה בתיבת 'ועתה'.

אולם מספיק אפילו הרהור תשובה אמיתי אחד, כדי להיקרא 'צדיק גמור'. וכמו שאמרו חכמים שאם אדם רשע גמור, בא לקדש אשה, ואמר לה שהקידושין יחולו רק בתנאי שהוא 'צדיק גמור', הקידושין חלים, והיא מקודשת מספק, כי חוששים שמא הרהר בתשובה.

והא לך את לשונו הטהורה והקדושה של רבינו הקדוש בפרשת אחרי מות, וזה לשונו: כי באמצעות שמירת העריות ימצאו הכנה בנפשותם לקיים מצוות עשה וכו' ושמירת כל הלאוין וכו'. מה שאין כן אם יתעיב מעשיו בדרך ההוא, תחלה נפשו בתחלואי הטומאה ולא יקיים אחת מהנה, כי טומאת חטא זה משרה טומאה על כל איברי האדם וכוחותיו, וכיון שכן כל הלאוין לא ימנע מהן כי בכל אבר טומאתו בו. וכן מצוות עשה, והגם שיעשה לפעמים איזו מצוה, אינה מצוה. כי לא יתרצה בה הבורא יתעלה שמו על דרך אומרו ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, כי אין חפץ לה' בהם אלא במצוה הנעשית בקדושה. עיין שם.

[אור החיים שופטים פרק כ פסוק י. יתרו פרק יט פסוק ה. אחרי פרק יח פסוק ד]